ביטון נ' ספא מגע של מלאכים בע"מ

פסק דין

כתב התביעה שבפניי עניינו תביעה לפיצוי כספי בסך 6000 ₪ בגין חבילת ספא שהוזמנה על ידי התובעת מאת הנתבעת, אך לא נוצלה בשל מחדלים נטענים של הנתבעת ועל כך מבקשת התובעת פיצוי כספי שיביא לכדי ביטוי את מלוא נזקיה בגין התנהלות הנתבעת.

ביום 11/7/11 נקבע מועד לדיון הוכחות בתיק ובמהלכו הצדדים הופנו לנהל הליך גישור.

דא עקא, בסופו של יום, שבו לבית המשפט עם הסכם בוררות חתום, אשר על יסודו ניתן פסק בורר. יצוין כי המעבר מהליך גישור לבוררות לא קיבל תוקף של החלטה שיפוטית.

במסגרת פסק הבורר חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,045 ₪ .

ביום 11/7/11 התייצבו הצדדים עם פסק הבורר בידם בפני בית המשפט, או אז ביקש נציג הנתבעת לבטל את פסק הבורר באשר טען כי לא הבין את משמעות הליך וממילא לא נתן הסכמתו להעברת הדיון לבוררות.

התובעת עמדה על קיום פסק הבורר כלשונו.

בית המשפט הורה לבורר להתייחס לטענות נציג הנתבעת וזה אמנם הגיש התייחסות לתיק בית המשפט מיום 14/7/11, הימנה עולים הנתונים כדלקמן:

שני הצדדים התייצבו להליך גישור ביום 11/7/11.

התובעת הודיעה בעת כניסתה לחדר כי "אינה מוכנה לוותר ולו על שקל אחד"

לאור הודעתה הסביר המגשר לצדדים כי מבלי נכונות לויתורים כל שהם מצד שני הצדדים, לא ניתן לקיים הליך גישור.

המגשר ביקש מהצדדים לחזור להמשך התדיינות בפני בית המשפט.

לאור שאלת התובעת באם יש דרך אחרת מלבד לחזור לבית המשפט, הסביר המגשר כי ניתן להפוך את הליך הגישור להליך בוררות וכן הסביר כי הליך זה מחייב הסכמת שני הצדדים.

התובעת הסכימה להליך בוררות ללא היסוסים. הנתבע ביקש הסבר מפורט יותר והבורר אמנם הסביר לו בדיוק על הליך הבוררות, בהסבר שקיבל נאמר לו שהוא לפי חוק הבוררות יכול לבקש זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. הנתבע קיבל את ההסבר וחתם על הסכם להעברת ההליך מגישור לבוררות.

לאור בקשת הנתבעת לבטל את פסק הבורר נקבע דיון נוסף בפניי ביום 26/10/11.

במסגרת הדיון שהתקיים בפניי ביום 26/10/11 , הצדדים הסכימו כי יתבצע טיעון קצר ומשלים לכתבי הטענות שהוגשו על ידם וכי פסק הדין בתיק , הן לעניין הבקשה לביטול פסק הבורר והן לעניין התביעה גופה, יינתן ללא פירוט וללא הנמקה כולל אפשרות דחייה או קבלה מלאה של התביעה, בדרך הקבועה בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, לאחר שהוסבר להם על ידי בית המשפט מהות הליך זה.

אשר על כן, אפרט בקצרה את טענות הצדדים בפניי.

לטענת התובעת בכתב התביעה, הוזמנה על ידה, טלפונית, חבילת פינוק זוגית לספא לרגל יום הולדתו של בן זוגה וזאת לתאריך 30/10/10. עלות החבילה עמדה על סך 561 ₪ ושולמה באמצעות כרטיס אשראי במעמד ביצוע ההזמנה. החבילה כללה ארוחת בוקר שנקבעה לשעה 10:30 ולאחריה עיסוי שתואם לשעה 12:15.

עת הגיעה עם בן זוגה למימוש החבילה שהוזמנה, קיבלה את פניהם פקידת הקבלה, אסתר, אשר הודיעה כי ארוחת הבוקר תוגש לאחר העיסוי. התובעת הסבירה לפקידה כי הדבר בלתי אפשרי לנוכח העובדה שעליהם להיות בתל אביב בשעה 14:30. בשלב זה הציעה הפקידה לזוג להשתמש במתקני הספא עד קבלת העיסוי. התובעת סירבה וביקשה לשוחח עם המנהל במקום – יוסי.

בינתיים, נשמעו צעקות מכיוון הג'קוזי והתברר כי מישהי נפצעה במקום וכתוצאה מכך מי הג'קוזי האדימו מדמה הניגר. התובעת סירבה להצעת הפקידה להשתכשך בג'קוזי והמתינה לבואו של המנהל עד השעה 11:30. או אז עזבה את המקום ודרשה כי המנהל ייצור עימה קשר טלפוני עלמנת לבטל את העסקה.